1. התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 20,000 ש"ח, בגין תאונת דרכים. לטענת התובע, עת ישב במשאית, במצב חנייה, פגע בו רכב מסחרי, המבוטח אצל הנתבעת. התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 20,000 ש"ח, מתוכם 10,699 ש"ח, עלות תיקון הנזק לפי הערכת שמאי, 1,034 ש"ח, שכר טרחת השמאי, 2,500 ש"ח הפסד שכר עבודה ועגמת נפש על סך של 5,767 ש"ח.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה תמציתי, ובה טענה כי תביעתו הכספית של התובע הינה מוגזמת, וכי ניסתה לשלם לתובע סכום שאינו שנוי במחלוקת, אך התובע לא פדה את ההמחאה שנשלחה אליו. נכון להיום, פדה התובע את ההמחאה.
3. המחלוקת בין הצדדים הינה בגין גובה הנזק בלבד.
4. בדיון בפני טען התובע כי שילם למוסך עבור תיקון הרכב, וכי שילם לשמאי. לטענתו משתכר הוא כ-1,000 ש"ח ליום, ולפיכך תבע סך של 2,500 ש"ח, כהפסד שניים וחצי ימי עבודה. באשר לעגמת הנפש לה הוא טוען, אמר התובע כי נאלץ לקחת הלוואה על מנת לשלם למוסך, לו שילם 12,000 ש"ח.
5. במהלך הדיון הסתבר ששבוע קודם לדיון, כעשרה חודשים לאחר התאונה, פנה שמאי מטעם הנתבעת לתובע, ובדק את רכבו.
6. נציג הנתבעת טען בדיון כי התובע לא שילם את הסך של 12,000 ש"ח, אלא קיבל זיכוי מהמוסך. לדבריו הסתבר, לאחר ששמאי מטעם הנתבעת בדק את רכב התובע, כי שבעה חלקים לא הוחלפו, או תוקנו במקום להחליפם.
7.
בסוף הדיון הודיע נציג הנתבעת כי היה ותומצא לבית המשפט קבלה על מלוא הסכום הכתוב בחשבונית ומכתב מהמוסך לפיו לא זוכה התובע בגין החשבונית, תשלם לו הנתבעת את כל הסכום המגיע לו, בתוספת הצמדה, בניכוי הסכום שנשלח לתובע.
8. לאחר הדיון המציא התובע חלק מהמסמכים אותם נדרש להציג, והנתבעת ביקשה לצרף דו"ח שמאי מטעמה. הנתבעת עתרה שלא לחייבה בסכום העולה על הסכום אותו שילמה לתובע, בסך של 8,541 ש"ח. לחילופין, עתרה התובעת לקבוע דיון נוסף, על מנת שניתן יהיה לחקור את השמאי מטעם התובע, ואת השמאי מטעם הנתבעת. דו"ח השמאי, שצורף הודפס ביום 20.11.12, אך לא נשלח לבית המשפט קודם לדיון, שהתקיים ביום 27.11.12.
9. לא מצאתי לנכון לקבוע מועד נוסף לדיון, על מנת לאפשר חקירתם הנגדית של השמאים, וזאת בשל מספר טעמים.
א. כתב ההגנה, שהוגש על ידי הנתבעת, היה תמציתי, ולא הועלו בו כל טענות עובדתיות, שניתן היה להתייחס אליהן.
ב. היה על הנתבעת להגיש את דו"ח השמאי מטעמה קודם לדיון, וניתן היה לעשות כן, ולו יומיים לפני הדיון.
ג. במהלך הדיון העלה נציג הנתבעת טענות, מבלי שהציג בפני כל בסיס לטענותיו, מהן השתמע כי חשד לשווא בתובע שתבע פיצוי, למרות שלא שילם את הכסף למוסך.
ד. בטרם הדיון, לא עתרה הנתבעת לזמן את השמאי מטעם התובע לדיון.
ה. במהלך הדיון הודיע נציג הנתבעת כי במידה ויומצאו מסמכים, תסכים הנתבעת לשלם את הסכום הנתבע.
10. לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובמסמכים שצורפו לתיק, לאחר הדיון, הריני מקבלת את התביעה, אם כי בחלקה.
11. הוכח להנחת דעתי כי התובע שילם למוסך סך של 10,699 ש"ח, וכי שילם סך של 1,034 ש"ח לשמאי. מחוות דעת השמאי, שהוגשה לאחר הדיון על ידי הנתבעת, עולה חשש כי המוסך, בו תוקן הרכב, גבה מהתובע סכום שאושר על ידי השמאי, מבלי שבוצעו העבודות, אך לא הוכח בפני כי התובע ידע על כך, בטרם העיר לו על כך השמאי מטעם הנתבעת. היות וכאמור, לא ביקשה הנתבעת לזמן את השמאי מטעם התובע לדיון שהתקיים, ולא הגישה בקשה, מבעוד מועד, לדחיית הדיון, על מנת לזמן את השמאי מטעמה, הריני קובעת כי התובע הוכיח את נזקיו אלה.
12. באשר לנזקים האחרים להם טוען התובע, הפסד ימי עבודה, ועגמת נפש, הריני מעמידה אותם, על דרך האומדן, על סך של 1,600 ש"ח, בין היתר בשל העובדה כי התובע נאלץ לבקשת הנתבעת, לטרוח ולצרף מסמכים נוספים, להוכחת העובדה ששילם למוסך, לאחר הדיון.
13. סוף דבר הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,133 ש"ח, בניכוי סך של 8,451 שכבר שולם לו, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה, ועד לתשלום בפועל.
14. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך של 400 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום, מיום קבלת פסק הדין.